נושא התאמת צבעים לאריזות מזון הוא נושא מורכב וסבוך, שאף הופך למורכב יותר משנה לשנה. עם זאת מדובר בסוגיה חשובה עבור יצרנים רבים ולכן מחייב הנושא לימוד, הבנה והתעדכנות שוטפת במגמות ובדרישות השוק. ההסבר המוצג כאן לא מתיימר לכסות את כל הנושא או לספק מידע מדויק ליצרנים אלא רק לתת מושג כללי ולהסביר מספר מושגי מפתח בתחום. מספר קישורים למאמרים מקצועיים בתחום (כולם באנגלית) יוצגו בהמשך , למעוניינים.
התאמה למזון היא סוגיה שהפכה רלוונטית עם המעבר להדפסה בצבעי UV. בעוד שבצבעי מים או סולבנט רוב הצבע מתאדה בזמן הייבוש ורק הפיגמנט והחומר הקושר נשאר על הנייר/יריעה , בצבעי UV התהליך שונה. בעברית נהוג להשתמש במושג 'ייבוש' , באנגלית נהוג להשתמש במושג CURING עבור ייבוש ב UV, לעומת DRYING עבור צבעי סולבנט או מים. צבע ה UV לא מתאדה, אלא מתקשה (מתפלמר) בעקבות החשיפה לאור UV, ולמעשה רוב הצבע המועבר לנייר/יריעה נשאר עליה גם לאחר הייבוש. בצבעי ה UV נמצא חומר הרגיש לקרינת UV, הנקרא PHOTO INNITIATOR, והוא זה המהווה בעיה עבור יצרני אריזות למזון היות והוא נחשב לרעיל ואף מסרטן. היות וכל הרכיבים נשארים על היריעה, וייבוש הצבע ב UV הוא לעולם לא מלא (99.9% , אך לא 100%) , קיים תהליך של הגירה (MIGRATION) של חלקיקי צבע, דרך האריזה ואל מוצר המזון שבתוכה.
חומרים אסורים
בעבר, כאשר לא הייתה שום מודעות, השתמשו יצרני הצבע בחומר שהיה היעיל ביותר מבחינת מהירות הייבוש והעלות. עם השנים החלו להתגלות הסכנות שבאותם חומרים ובהתאם החלו יצרני הצבע להוציא חומרים אילו משימוש. חומרים כגון BENZOPHENOE, ו ITX שהיו מקובלים מאד בשימוש הוחלפו באחרים, וכיום כל יצרני הצבע הגדולים כבר לא עושים בהם שימוש.
בימנו קיימת רשימת חומרים אסורים לשימוש (SVHC) ההולכת וגדלה ,כאשר בכל כמה חודשים נוספים עוד מספר חומרים לרשימה. יצרנים גדולים, כגון חברת FLINT המיוצגת ע"י דולב, דואגים להתעדכן בכל שינוי שחל ברשימה ומוציאים אישור חדש עבור כל עידכון בה. באישור נאמר כי צבעי החברה עומדים בדרישות ה SVHC נכון לעידכון האחרון בצירוף תאריך העידכון. עם זאת, לעיתים מקבל היצרן דרישה (מהלקוח שלו) לאישור אי-נוכחות של חומר ספציפי בצבעים, כזה שאינו נכלל ברשימת החומרים האסורים. במקרה זה על ספק הצבע , במידה ועומד בדרישה, לספק אישור המציין מפורשות כי חומר זה אינו נכלל בצבעים שלו.
מעבר לתנאי זה קיים גם תקןREACH האירופאי שהוא תקן כללי ליצרני וספקי כימיקלים המגדיר את תחומי האחריות והטיפול של היצרן במוצריו על מרכיביהם השונים מתוך מטרה לוודא דאגה מקסימלית לבריאות המשתמשים הסופיים. תקן זה כולל גם אי שימוש בחומרים אסורים וגם את תקן CLP לסימון נכון של מוצרים.
עמידה בתקן REACH וציות לרשימת SVHC מהווה תנאי סף ליצרני הצבעים ולמעשה כיום כמעט כל יצרני הצבע מתשדלים שלא לחרוג מתנאי בסיס אילו .
תקני מזון ואישורים
בעבר היה נהוג שספקי הצבע יציגו אישור כללי לגבי התאמת הצבעים שלהם למזון וצעצועים (הכוונה תמיד למגע לא ישיר, כלומר לצד החיצוני של האריזה) ולעיתים גם אישורים לגבי אי-שימוש במתכות כבדות . כיום המצב שונה - ארגוני הבריאות ותקינת האיכות בעולם (כמו EUPIA, FDA) נוהגי לפרסם תקני בריאות לצבע , ובהתאם לדרישות הלקוח על יצרן הצבע לספק אישור המפרט כי הוא עומד בתקני היצור המסוימים אותם דורש הלקוח - לפי מספר תקן ספציפי. התקן המוכר ביותר הדורש ציות לרשימת החומרים האסורים הוא התקן האירופאי המסומן כ-
EC Regulation No. 1907/2006
לעיתים ,עבור תעשיות שונות (מזון, קומסטיקה, הגיינה וצעצועים) וללקוחות שונים - יהיו דרישות לתקנים שונים. מעבר לתקנים הרישמיים של ארגוני הבריאות קיימים גם תקנים ספציפיים לתעשיה כמו תקן NESTLE הידוע כמחמיר ביותר-
-ונדרש לא פעם מיצרני אריזות מזון באירופה ולעיתים אף בארץ, כאשר שוויץ נחשבת למדינה המיישמת את מדיניות ההתאמה למזון המחמירה ביותר.
אז מה זה LOW MIGRATION?
בשנים האחרונות החלו ארגוני הבריאות , ובהתאם לכך יצרני המזון, לדרוש כי הצבעים בהם נעשה שימוש בייצור האריזה או התווית לא יחלחלו דרך האריזה ולתוך המוצר. על אף כי אין בחומרים אלו רעלים או חומרים מזיקים אחרים, עצם החילחול למזון מהווה מבחינתם שינוי תכונות המוצר (כלומר המזון) שבמקרים רבים אינו מקובל עליהם. לשם כך החלו יצרני הצבע לפתח צבעים מיוחדים בעלי 'הגירות' נמוכה (= LOW MIRATION) , שהם למעשה צבעי UV הבנויים ממרכיבים שונים (פיגמנט, PHOTO INITIATOR) , כאלו שאינם מחלחלים או מחלחלים בשיעור נמוך ביותר דרך האריזה אל המזון. תקני LOW MIGRATION מפרטים מהו הרף המותר , המציין מספר חלקיקי צבע הנמצאים בביליון חלקיקי מוצר - PPB. לצורך בדיקת התאמה לתקן , מעבר לשימוש בחומרי גלם מאושרי LOW MIGRATION, יש לבצע בדיקת מעבדה בה מעמידים את המוצר ארוז באריזה המודפסת למשך זמן מוגדר ובתנאים מוגדרים (בד"כ כאלו שידמו עמידה על מדף בסופר-מרקט ), כאשר לאחר מכן נלקחת דגימה ממוצר המזון ונבדקת כמות חלקיקי הצבע בתוכו. בהתאם לכך ניתן להבין כי התוצאה הסופית בה נקבע האם עמד יצרן המזון בדרישה ל LOW MIGRATION מושפעת מגורמים רבים מעבר לשימוש בצבע:
-סוג האריזה - כמובן שאופי האריזה (עובי, סוג החומר וכו') משפיע על יכולת ההגירות של חלקיקי הצבע , ומן הסתם מעבר מתווית דרך הנייר, דרך בקבוק זכוכית ועד למזון עצמו תהיה מועטה יותר מאשר מעבר דרך שקית בודדת בתוכה נמצא המזון. בעבר היה נהוג להבדיל בין אריזה ראשונית (כמו שקית) , הבאה במגע ישיר עם המזון, לאריזה שניונית (כמו תוויות) , אשר בינה ובין המזון מפרידה עוד אריזה. כיום הפסיקו ארגוני הבריאות להפריד, וההתייחסות הרישמית לכל אריזות המזון היא זהה.
-מידת הכיסוי - ברור שאריזה גדולה שבה רק כ 5% מכוסים צבע תביא למדד הגירות נמוך יותר מאריזה בכיסוי מלא. מסיבה זו יצרני אריזות ותוויות רבים מקפידים על שימוש בלכות LM (ר.ת. LOW MIGRATION) , בגלל הכיסוי הגבוה, לצד המשך שימוש בצבעים רגילים היות ומדובר באחוז כיסוי נמוך, כאשר המדד הקובע הוא כאמור בדיקת המעבדה הסופית.
בנוסף קובע התקן האירופאי כי על היצרנים השונים לעמוד בדרישות GMP (ר.ת. good manufacuring practice) , נוהל הקובע כי על כל יצרן בשרשרת (יצרן הצבע, יצרן האריזה, יצרן המזון וכו') להיות אחראי לכך שהמוצר שיוצא ממנו עומד בתקן. זה אומר שיצרן האריזה לא רשאי להסתמך על אישור יצרן הצבע ל LOW MIGRATION אלא עליו לוודא בעצמו כי המוצר הסופי אותו הוא מוציא ממפעלו עומד בתקן בהתאם לדרישות יצרן המזון. בהתאמה, יצרן המזון לא רשאי להסתמך על האישור של יצרן האריזה ועליו לוודא בעצמו כי המוצר אותו הוא מעביר לרשתות עומד בתקני ארגוני הבריאות. זה אומר כי יצרן מזון שמוצריו התגלו ככאלו שלא עומדים בתקן - יישא באחריות ולא יוכל לגלגלה הלאה לספק שלו. כדי לעמוד בדרישות אלו, יצרן אריזות הרוצה לעמוד בתקן לא יכול לעשות זאת ע"י שימוש בצבעי LM לעבודות מסוימות, אלא עליו להקדיש קו ייצור שלם ,או את כל המפעל, למוצרי LM - צבעים, חומרי ניקוי וכל שאר החומרים המשתתפים בתהליך.
כיום ישנם בארץ מספר מדפיסים מתחום האריזות שכבר עובדים עם צבעי LM ועוד מספר יצרנים שכבר בחנו את הצבעים ולמעשה מוכנים למעבר ברגע שידרשו לכך. בעוד ששוויץ היא המדינה היחידה כיום המחייבת יצרני אריזות מזון העושים שימוש בצבעי UV לעבור לצבעי LM בלבד, במדינות אחרות, כמו גם בארץ, אין חובה והדבר נעשה בד"כ במקרה של דרישה מצד הלקוח (יצרן המזון או התכשיר הקוסמטי).
מה יש ל FLINT להציע בנושא?
חטיבת ה NARROW WEB של ענקית הצבעים FLINT, המיוצגת בישראל ע"י דולב, הינה מובילה עולמית בכל הקשור לתקני התאמה למזון וצבעי LOW MIGRATION. סדרת צבעי הפלקסו שלה- FLEXOCURE ANCHORA - נחשבת ע"פ בדיקות מעבדה לסדרה צבעי ה UV FLEXO עם מדד ההיגרות הנמוך ביותר מבין כל יצרני הצבע. בעוד יצרנים אחרים יכולים לטעון כי הצבעים שלהם עומדים ברדישות הסף של תקני LM, צבעי FLINT מציגים תוצאות נמוכות בהרבה מהדרוש (כלומר מספר חלקיקי הצבע בביליון חלקיקי מוצר נמוך בהרבה מהסף המוגדר בתקן). למעשה מוגדרים צבעים אילו כצבעי VERY LOW MIGRATION (פחות מ 10 PPB) , ובהתאם לכך יכולים לשמש יצרני אריזות למקרים קיצוניים כמו הדפסת שטח מלאה על אריזה ראשונית בעלת מקדם חסימה נמוך . היות וצבעי LM נחשבים יקרים יחסית, פיתחה החברה סדרת צבע נוספת שנקראת ANCHORA 50 , ולמעשה מהווה סדרת ביניים שמצד אחד עומדת בדרישות התקן ומצד שני נמכרת בעלות הקרובה יותר לצבעי ה UV הסטנדנרטים.
מעבר לצבעי LM יש לחברה מחלקה רגולטורית פעילה ויעילה ביותר, עם זמני תגובה מהירים והבנה מעמיקה בנושא . אנשי המחלקה דואגים להתעדכן כל העת בדרישות ובתקנים החדשים המפורסמים ע"י הארגונים השונים ובהתאם מציידים את לקוחות החברה בכל האישורים הנדרשים . כמו כן מעניקה המחלקה אישורים ספציפיים לפי דרישת לקוח כגון הצהרות על אי שימוש בחומרים מסויימים או עמידה בתקן מסוים.
מפעלי הדפוס המשתמשים בצבעי FLINT יכולים להיות רגועים ולדעת כי כל דרישה מחמירה ככל שתהיה מצד לקוחותיהם, תזכה למענה מיידי ולכל אישור הנדרש לצורך המשך העבודה השוטפת מול הלקוח. מעבר לכך מציעה חברת FLINT תכנית מקיפה לתכנון, ייעוץ וליווי צמוד עבור מפעלים המעוניינים להמיר קווי ייצור (או את המפעל כולו) ל LOW MIGRATION.
כמו כן עורכת החברה סמינרים ברחבי העולם (ב-2010 נערך גם אחד בישראל) עבור לקוחות הרוצים להבין יותר בתחום.
